בחיים הקודמים שלי הייתי “סיפור הצלחה “.
קרייריסטית מה שנקרא.
אדריכלית מובילה, שותפה במשרד שהקמתי ביחד עם אדר’ אילן גרגיר, בן-זוגי עוד מימי הטכניון, ב20 ומשהו שנות השקעה אינסופית של זמן, אנרגיה, כישרון, סבלנות וכל משאב שעולה על הדעת.
על הדרך גם בוסית לאדריכלים שכל אחד מהם היה כאח/ות קטנ/ה עבורי, אוזן קשובה ללקוחות שחלקם הפכו חברים, אמא מעורבת לשלושה ילדים מושלמים (טפו).
מג’נגלת.
שורדת.
מרצה.
לא סתם “סיפור הצלחה” אלא “סיפור הצלחה ב200 קמ”ש”.
דוהרת באוטוסטרדה של היום יום.
טסה במהירות מסכנת חיים לעבר מטרה לא ברורה (לשרוד עוד יום?)…
לאימון הסאטי הגעתי בגלל הנשימה.
ז”א – בגלל שנגמר לי האוויר. אבל ממש.
זה קרה במפתיע כשהייתי בדרך לעוד פגישה, בלחץ (כתמיד), מאחרת (שוב), באמצע (עוד) יום עבודה אינטנסיבי.
מנסה לתמרון. להספיק. לא לאכזב, לא לשכוח, להיות אמא טובה וזמינה, ובת-זוג, ובת, ואחות, ואשת מקצוע, ובוסית , ושותפה וחברה, להכיל את הכל ולהראות שלווה.
ופתאום באמצע נהיגה– לא יכולתי לנשום.
“התקף חרדה” בג’רגון הרפואי.
זה הרגיש כמו התקף לב. אובדן שליטה (ועוד לגיברת קונטרול-פריק).
כמו שמשתתק המנוע, ההגה מתקשח והמכונית נכבית, באמצע כביש מהיר. ממש סכנת נפשות.
ועד הרגע הזה, שבו הגוף “דפק לי ברקס”, לא היה לי האומץ לעשות את מה שכ”כ הרבה שנים ידעתי .
ידעתי ולא חשבתי שזה אפשרי.
ידעתי והדחקתי, כראוי ל”ילדה טובה” שתמיד הייתי, לאישה האחראית שגדלתי להיות.
הולכת בתלם. לא מזעזעת את השיגרה המוכרת, גם אם היא כבר לא מתאימה לי.
לסאטיה הגעתי כמתאמנת, מתוך חיפוש אחר מסגרת שתעזור לי לעשות את הדבר הראשון (והאחרון) שכולנו עושים בטבעיות בחיינו – לנשום.
מעולם לא הייתי קודם בטיפול רגשי שאינו “קונבנציונלי”, לא עשיתי מדיטציה, יוגה או כל דבר שנראה לי “רוחני” או “מוזר” מדי.
רק כשהתמסרתי לאימון, וויתרתי על סקפטיות, ביקורתיות, ציניות ותכונות פוגעניות אחרות בהם הייתי מורגלת, ראיתי את היופי שבאיטיות, בעדינות, בחמלה וביכולת לשלבם בחיי היומיום.
האימון איפשר לי להכיר את עצמי בדרכים חדשות.
הכרות עם התגובות האוטומטיות ותפיסות העולם שפיתחתי כמנגנוני הגנה בילדותי ועדיין מנהלים אותי.
והתעוררתי.
והבנתי כמה כבויה הייתי. מרוחקת מעצמי.
היום אני נינוחה כפי שמעולם לא הייתי, יצירתית מאי פעם וחופשייה לבחור את חיי.
ובחרתי.
בחרתי לקחת צעד אחורה מניהול המשרד, הבייבי שלנו, שאילן ממשיך להוביל בכישרון, השקעה וסבלנות.
בחרתי ללמוד לעומק את שיטת סאטיה והיום אני מאמנת ומלווה אחרים בדרך לטרנספורמציה. הדרך המטלטלת וה”מעירה” שאני עברתי. ועדיין עוברת, ורואה בנשימה שער וגשר בין עולמנו הפנימי והעולם שבחוץ.
האדריכלות והעיצוב הן חלק ממי שאני ולכן ממשיכות להיות חלק מחיי אבל בדרכים אחרות.
הסאטיה (“קשב עמוק” בסאנסקריט) הינה תפיסת עולם, דרך מייטיבה לחוות את החיים.
שיטת סאטיה היא שיטת אימון אישי חוויתית להתפתחות אישית.
בהתבסס על הקשבה עמוקה לשפה, לתודעה ולגוף, ושאילת שאלות פשוטות המעוררות חשיבה ומעלות זכרונות ותובנות. השהייה עם מה שעולה תוך תשומת לב לנשימה ולתחושות, מאפשרת שחרור אחיזה רגשית בכל מה שלא מיטיב איתנו.
כתוצאה מכך המתאמן מפסיק להיות מנוהל על ידי הרגלים אוטומאטיים, התניות ודפוסים מהעבר.
הוא מפתח שקט , חוסן נפשי וחופש לראות ולבחור אפשרויות חדשות שלא ראה קודם לכן.
האימון הסאטי מקרב אותנו אל עצמנו ומלמד לעסוק יותר ב”מה שיש”, ופחות ב”מה שהיה” וב”מה שיהיה” . להיות יותר נוכחים בהווה, בהוויות ולקחת אחראיות על חיינו.
הסאטיה היא דרך חיים ותהליך עבודה משמעותי. דרך חומלת, נוקבת, מכבדת ובעיקר מעירה.
*** שיטת סאטיה נהגתה ופותחה ע”י נטאלי בן-דוד ונלמדת בבי”ס אימושיין.
*** קרדיט גדול להילית סטריקובסקי ולמורן בן-ארויה, המאמנות המצויינת והאהובות שליוו אותי ולימדו אותי פשוט: לנשום .
הצילומים עוצרי-הנשימה של האמנית הארגנטינאית Romina Ressia.
רוצה להיות בין הראשונות שיודעות על סיור עיצוב למילאנו? על קורס חדש שנפתח? על הטבה, הרצאה, תערוכה מעניינת, כנס מקצועי או פוסט מקצועי חדש שיעשיר אותך בידע, טיפים או תוכן אחר בעל ערך?
*** האתר כתוב בלשון נקבה אך מתייחס לכל המינים והמגדרים.
*** האתר רשום בלשון נקבה אך מתייחס לכל המינים והמגדרים
