על הילד החולם מעיירת-הכורים הנידחת, שהפך למעצב בכל קנה-מידה אפשרי: מעיצוב טיפוגרפיות, עיצוב ספרים, שטיחים ואיצטדיונים, דרך גיבוש אסטרטגיות ותבליכי מיתוג מחדש של חברות בתחומים שונים, מיתוג “חיובי” לתאגיד קוקה-קולה, ‘עיצוב תודעה חיובית’ למדינת גואטמלה של אחרי מלחמת-האזרחים ועד לתכנון הקונספט העירוני העתידי של מכה, בירת האיסלאם.
חשיפה מרתקת של אחד מהוגי-הדעות המענינים בזירת העיצוב, שמדבר על הכוח והמשמעות שבעשייה העיצובית ככזו שיכולה “לשנות את העולם”. לא פחות.
הוא היה עד לעלילות ההיסטוריה, שרד סיפורי גבורה ואהבה, מלחמה ושלום והוא כאן בשביל להישאר – פרקט עץ מפירוקים מביא איתו את האופי וניחוחות העבר אל עולם עיצוב-הפנים.
עץ משוחזר יכול למלא תפקיד מרכזי במראה ובתחושה של החלל, להביא עושר וחמימות לנכס תקופתי או ניגוד אופי וקלאסי למבנה חדש.
ואם לא די בכך – הוא “ירוק” ומביא ערך של קיימות ושמירה על הטבע.
כשהיה בכיתה ב’, חזר הקטן שלי יום אחד מבית הספר עם תובנה מרעישה.
“אמא” הוא הכריז “חשבתי עלייך כל השיעור היום”. ” למדנו בתורה על אדם וחווה. על הגירוש מגן עדן”. למדנו שהעונש הנורא שהאיש קיבל הוא שיצטרך לעבוד קשה כל החיים בשביל אוכל. והאישה – הסבירו לנו שלהיות אמא זה גם קשה וגם כואב. חשבתי על זה אמא, שאת קיבלת שני עונשים. את גם עובדת קשה כל כך, וגם אמא.” גם וגם.
הבנתם? מה שלקח לתנועה הפמיניסטית למעלה מ-250 שנה להבין, הבין ילד בן שמונה ברגע אחד.
הימים האחרונים של החופש הגדול, רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, תמיד מחזירים אותי לזיכרונות ילדות מתוקים ומלאי התרגשות.
היה לנו מין מנהג כזה במשפחה. מדי שנה, בשבועיים האחרונים של אוגוסט חדרי הילדים שלנו הפכו לאתרי בניה סודיים. אמא שלי, נטולת הכשרה בעיצוב אבל מוכשרת ויצירתית, הייתה מסתגרת בחדר שלי ושל אחי. אנחנו היינו ישנים כמה לילות בסלון, כאשר כל החושים שלנו דרוכים לגבי המתרחש בחדרים. ..
עד הרגע הזה, שבו הגוף “דפק לי ברקס”, לא היה לי האומץ לעשות את מה שכ”כ הרבה שנים ידעתי .
ידעתי ולא חשבתי שזה אפשרי.
ידעתי והדחקתי, כראוי ל”ילדה טובה” שתמיד הייתי, לאישה האחראית שגדלתי להיות.
על ההצלחה שכמעט הרגה אותי, על נשימה, חופש ובחירה בחיים.
*** האתר כתוב בלשון נקבה אך מתייחס לכל המינים והמגדרים.
*** האתר רשום בלשון נקבה אך מתייחס לכל המינים והמגדרים
